Chaim Shel Yetzirah / חיים של יצירה - קוק

אחד הגורמים הבולטים בעיצוב אישיותו של האדם וגיבוש השקפת עולמו הוא המוסד החינוכי שממנו ינק את משנתו. פעמים רבות, בבחינת "דע מאין באת" (אבות ג א), מתעוררת בלב הבוגר שאיפה לתהות אחר שורשיו האידאולוגיים והארגוניים של מוסד נעוריו, אולם לרוב לא מתאפשר לו להגשים שאיפה זו. זכה כותב שורות אלה, שלמד בישיבת "מרכז הרב" למעלה מעשור שנים, להיות שותף פעיל ביותר בצוות מקרב בוגרי "הישיבה המרכזית". הצוות שם לו למטרה הקמת מרכז תיעודי רחב היקף, שירכז בתוכו את מרב החומר הארכיוני המתייחס לפעילות הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל (תרכ"ה-תרצ"ה, 1935-1865). במהלך איסוף חומר זה, שכלל אלפי גיליונות כתב יד ודפוס. עלה כי היבט חינוכי-היסטורי חשוב, העוסק בתולדות ישיבת "מרכז הרב" ומקומו של הראי"ה קוק כמנהיגה החינוכי, לא זכה להארה מחקרית הולמת. בניגוד לחיבורים רבים העוסקים באישיותו ובמשנתו של הראי"ה קוק, עוסק ספר זה בהתפתחות הישיבה כמוסד חינוכי מראשית שנות ה־20 של המאה הקודמת ועד פטירתו של מנהיגה הרוחני הרצי"ה קוק, בנו יחידו של הראי"ה קוק, בשנת תשמ"ב. בשנים אלה נוצרה תדמיתה הרוחנית של הישיבה, התגבש גרעינה הקשה והתפתח המעבר המיוחד מישיבה ליטאית לישיבה החורטת על דגלה ממלכתיות, צבא והתיישבות חלוצית בכל חלקי ארץ ישראל.