Oseh Felleh Menukad / עושה פלא ב כרכים מנוקד

עושה פלא ב' כרכים מנוקד
הספר "עשה פלא" הינו ספר המכיל מעשים נוראים סיפור הנס של פורים בראש הקרואים, ומגילת אנטיוכוס ומעשה יהודית ומעשה כסא שלמה פלאי פלאים, ומעשיות מחכמתו וקורותיו בתוך הבאים, למען ישמעו בו ישראל ויחזיקו בתורת ה' ומצוותיו המסולאים, והוספנו עוד עניין גבורת שבטי בני יעקב ומלחמתם עם מלכי כנען.

בהוצאה מחודשת עם סדר וניקוד חדש.

מתוך אתר מסע - מרכז סיפורי עם ופולקלור:

עֵלִי יסיף

תרומתו של ס' עשה פלא לסיפורת העממית היהודית

חלקים א' עד ג' מתוך המאמר שפורסם בכתב העת "מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי", חוברת ג, ירושלים, תשמ"ב, עמ' 56-47.

א. מבוא

ספר עֹשה פלא הוא אחד מספרי-העם הנפוצים והמוכרים ביותר אף היום, כמעט מאה וחמישים שנה לאחר הדפסתו הראשונה. משיחות עם מספרים עממיים נודע, כי בעדות מסוימות – מרוקו, תימן, עיראק – היה נהוג לקרוא סיפורים מתוכו בלילות-שבת לאחר הסעודה או בהזדמנויות-היגוד אחרות.

בדברים שלהלן אבקש להוכיח, לספר זה היתה השפעתו רבה על דורות של מספרים עממיים ועל אופיו של מכלול הסיפורת העממית בעדות ישראל בזמננו. באוניברסיטאות אף יוחדו קורסים להוראתו. דומה כי הסיבה העיקרית לכך היא, שהספר כולל קשת רחבה ומייצגת של הסיפורת העברית העממית לדורותיה (אגדת חז"ל, ימי הביניים, העת החדשה), לסוגיה הספרותיים (מיתוס, מעשיית-קסם, לגנדה, אקסמפלום, האגיוגרפיה, אנקדוטה, משל) ולנושאיה (ישראל ואומות העולם, אבות ובנים, מתיחות מעמדית, משברי הנישואין, הלידה והמוות ועוד ועוד).

על רקע חשיבותו העקרונית של הספר בולטת העובדה, כי בחקר ספרותנו העממית יש התעלמות כמעט מוחלטת ממנו. לפי מיטב ידיעתי עדיין לא פורסם מאמר או מחקר כלשהו שיוחד לקובץ. יוצאים מכלל זה ערכים באנציקלופדיות שיוחדו ליוסף שבתי פרחי, עורך הספר[i][1], ושתי הערות קצרות, אחת של משה גסטר ואית של עמנואל בן-גוריון[ii][2].

‏הידיעות על יוסף שבתי פרחי קצרות ומקוטעות[iii][3]. ‏האיש נולד בירושלים בשנת תקס"ב, בא לליוורנו שבאיטליה בשנת תר"ב, ושם גם נפטר בשנת תרמ"ב. עיסוקו הספרותי התרכז בפרסומם של ספרים עממיים בשלוש שפות: עברית, ספרדית-יהודית וערבית. היו אלה בעיקר הרחבות ועיבודים של סיפורי המקרא: סיפור יוסף בעברית[iv][4], ‏ומגילת אסתר בספרדית-יהודית[v][5] ובערבית[vi][6]. ‏עם זאת יצאו לו מוניטין בעיקר הודות לקובץ הסיפורים הגדול ס' עשה פלא. קובץ זה, המכיל 94 סיפורים, פורסם לראשונה בחלקים נפרדים שיצאו בליוורנו בשנים תר"ה ותרכ"ט[vii][7], בשנת תר"ל אוחדו החלקים הנפרדים לספר אחד, ובצורתו השלמה שב הקובץ ונדפס מכאן ואילך במהדורות רבות.

‏בדברים שלהלן אני מבקש להעריך את מכלול הסיפורים שבקובץ, ובעיקר להבליט קבוצת סיפורים שבדיקתה עקרונית להבנת אופייה של הסיפורת הדתית-העממית של המאה הי"ט. מבחינות מסוימות יש לראות בדברים אלה עיון ספרותי בזרם השלישי של הספרות העברית בדורות האחרונים, הלוא הוא הזרם הדתי ה"רבני"[viii][8]. שני הזרמים האחרים – ספרות ההשכלה והסתעפויותיה והספרות החסידית – זכו לעיונים ספרותיים נרחבים, שנהפכו לענפי מחקר עצמאיים, ואילו יצירתו של הזרם ה"רבני" זכתה לעיון ספרותי מועט ביותר. תפוצתו הרבה של ס' עשה פלא מורה על מרכזיותו בעולם היהדות הדתית שאינה חסידית, בעיקר בקרב העדות שאינן אשכנזיות, באיטליה ובארץ ישראל, ולעיון בו יש אפוא השלכות אף מעבר לחקר הספרות העממית היהודית, שכן אפשר לראות בו פרק בספרות העברית של המאה הי"ט.

ב. בין סיפורת מסורתית לסיפור מקורי

במבוא לחלק הראשון של ס' עשה פלא מציין פרחי, שמקורותיו הם אלה: "מתרגום שני ומדרשים ומספר הקדוש חמדת ימים" (עמי ה)[ix][9]; "ספר הישר וספר גדולים מעשי ה' וכדומה כמה ספרי מעשיות" (עמי ח). כן הוא מציין בראש חלק גדול מן הסיפורים את מקורותיהם, כגון: ספר מתוק מדבש, ס' כלבו למחבר עלום-שם, ס' שתי ידות למנחם די-לונזאנו, ס' עקדת יצחק לר' יצחק ן' עראמה, קול יעקב ליעקב מדובנא, כמה סיפורים מתוך קב הישר לצבי הירש קיידנובר וסיפור אחד מתוך ס' שבחי הבעש"ט[x][10]. סיפורי חכמים רבים נעתקו מן התלמוד ומן המדרשים ללא ציון מקורם, כן הועתקו סיפורים מקובצי-סיפורים מימי הביניים, כגון מדרש עשרת הדברות וחיבור יפה מן הישועה, אף הם ללא ציון המקור, אולי מפני שראה בהם חיבורים השייכים לספרות המדרשית.

‏הסיפורים נעתקו ממקורותיהם בשינויי סגנון מועטים, בחלק הראשון ריכז פרחי אחדים מן הסיפורים הנפוצים ביותר בספרות העממית היהודית, כגון "מגילת אנטיוכוס", "סיפור יהודית", "שלמה ואשמדאי", "אדם אחד מאלף מצאתי", "יואב הכובש עיר", "חולדה ובור", "ר' ראובן הלבלר", "דוד וישבי", ר' יהושע בן לוי ואליהו", "ר' עקיבא והמת הנודד", "אברהם ונמרוד" ו"מעשה בירושלמי", מן הסתם היתה המגמה לרכז סיפורים מפורסמים אלה בקובץ אחד ולהעתיקם כלשונם. עם זאת זוכים שני סיפורים לעיבוד מעמיק יותר: "סיפור הנס של פורים" ו"מעשה תרח ואברהם עם נמרוד", הם עיבוד מתוך שני מקורות ידועים: תרגום שני וספר הישר, אף כי בשניהם השינויים אינם משמעותיים, כמו למשל, הוספת דיאלוגים והחלפת פרטי עלילה כדי למנוע פרשנות בלתי מוסרית: אסתר נלקחה בכוח אל ארמון אחשוורוש, והסיבה לגזירת המן היא השתתפות יהודים רבים במשתה בארמון אחשוורוש; לא תרח הלשין לפני נמרוד שאברהם שבר את הפסילים, כפי שנאמר בנוסח של ספר הישר. כן יש נטייה לשלב בגוף העלילה פרטים הלקוחים ממקורות אחרים, כגון הפעילות בשמים וההשתדלות למנוע את גזירת המן, הלקוחה ממדרש איכה רבה[xi][11] ועשרת הרוגי מלכות[xii][12], שילוב הוויכוח בין אברהם לנמרוד מתוך מדרש בראשית רבה[xiii][13] בתוך הטקסט של ספר הישר.

‏חשיבותם המיוחדת של שני הסיפורים נעוצה בעובדה שהם ניצני היצירה המקורית של פרחי; מתגלית עצמאות ביחס למקורות, אף שהיא עדיין מצומצמת ואינה חורגת ממסגרת הסיפור-מחדש של כל מספר עממי. דומה, כי בחלק הראשון של הקובץ עדיין לא העז פרחי ללכת מעבר לכך. חלקו השני של ס' עשה פלא אמנם פורסם כעבור ארבע-עשרה שנה, אך לפי עדותו של פרחי עצמו היה מוכן עמו כבר בזמן הדפסת החלק הראשון[xiv][14]. ‏דומה שהחליט לפרסם את החלק השני, המרחיק לכת מקודמו, רק משנתקבל החלק הראשון באהדה[xv][15].

במבוא הקצר לחלק השני מצהיר פרחי על מערכת-מקורות שונה לגמרי:

‏זה ספר מחברת השני ממעשים קדמונים, אשר לא נדפסו לעולמים ליקוטי שושנים. מאשר שמעה אזני מאנשים חכמים יקרים מפנינים. ומאיזה ספרי קדמונים, ועשיתי להם סמוכות תוכחת מוסר המורם מהם עניינים שונים (עמ' פט).

מסתבר איפא, כי מקורם של רוב הסיפורים הוא בעל-פה, וכי רק מיעוטם נלקחו ממקורות כתובים. השינוי שנעשה בסיפורים עם העלאתם על הכתב הוא הוספת מוסר השכל, ולפי עדותו של פרחי שינוי זה הוא תרומתו היחידה.

‏את סיפורי החלק השני ניתן לחלק לשניים: סיפורים שמקורם צוין במפורש בראש הסיפור (עמי קפט-ריז)[xvi][16], וסיפורים שמקורם לא צוין כלל. דומה שהבחנה זו עולה בקנה אחד עם דבריו הנזכרים של פרחי על מקורותיו שבעל-פה ובכתב: את קבוצת הסיפורים שמקורם לא נמסר – מן החלק השני ואילך – שמע פרחי על-פה.

בין הסיפורים שלא צוין מקורם בולטת קבוצה של סיפורים ארוכים מאוד בהשוואה לסיפורים האחרים שבקובץ. לפנינו סיפורים מורכבים – אפיזודות מתחלפות ומעברים גיאוגרפיים חדים – בעלי נושא ותבנית קבועים. הם כוללים שבעה (או שישה)[xvii][17] סיפורים בראשית החלק השני, סיפור אחד בסופו ושניים בראשית החלק השלישי[xviii][18].

‏לאחר בדיקה זו בדרך האלימינאציה עלה בידי לאתר קבוצה של עשרה (או תשעה) סיפורים הדומים זה לזה משתי בחינות: (א) מקורותיהם אינם נמסרים, וגם בידי לא עלה לאתר את מקורותיהם[xix][19]. (ב) אפשר לגלות בהם תכונות משותפות המופיעות דרך קבע.

נקודת הדמיון הראשונה מורה, כי מדובר בסיפורים בעל פה, ואילו הנקודה השנייה מרמזת, שאדם אחד הוא שגיבש אותם בצורתם הסופית. הדמיון מבחינת התבנית והנושא – ולא רק מבחינת הסגנון – והעובדה שאין להם מקורות או מקבילות מעידים, שנוצרו וגובשו מלכתחילה בידי סופר אחד, ולא רק סופרו מחדש כדרך המספר העממי. במילים אחרות: מכלל 94 הסיפורים שבס' עשה פלא עלה בידי לבודד עשרה סיפורים[xx][20] שחיבר פרחי. מעתה נתרכז בקבוצה זו של "סיפורים מקוריים", שכן בהם טמונה חשיבותו העיקרית – אף כי לא היחידה – של הקובץ שלפנינו.

‏ג. מאפייני הסיפורים המקוריים

לחלקם הגדול של הסיפורים הכלולים בקבוצת זו משותפות שלוש תכונות, שיש בהן כדי להבהיר את דרכי היווצרותם של הסיפורים:

1. עצמאותם של חלקי העלילה

"מעשה האהוב וחצי" (עמ' צא), מורכב משלושה חלקים: בחלק הראשון האב מוכיח לבנו, כי רע נאמן אחד טוב ממאת ממרעיו[xxi][21]. החלק השני נמנה עם הטיפוס הסיפורי על הנערה השבויה המביאה מזל, ובעטייה מתעשר בעל הבית; לאחר עזיבתה בגלל נישואיה, בעל הבית יורד מנכסיו. בחלק השלישי מסופר על הריע המבקש ליטול על עצמו את גזר-דין-המוות שהוטל על חברו, והמלך – או השופט – מבקשם לקבלו כשלישי לבריתם[xxii][22]. "מעשה נורא של רבי נתנאל" (עמ' קיח) פותח בחטיפת שני בניו של רבי נתנאל בידי מלך זר[xxiii][23]. השניים מתבגרים כגויים, עולים לגדולה וזוכים במלכות[xxiv][24]. באפיזודת-הסיום מסופר, שאחד האחים נפטר, אלא שאינו מוצא מנוחה בעולם-המתים כל עוד לא ייאמר קדיש על נשמתו[xxv][25]. ב"מעשה נורא של החסיד רבי פנחס" (עמ' קלג), נגזר על בנו של רבי פנחס לגדול מחוץ לביתו עד גיל שלוש-עשרה[xxvi][26]. ‏בזכות צדיקותו זוכה רבי פנחס להיכנס לגן-העדן ולהחזיר את בנו[xxvii][27]. עתה מתפתחת עלילה שאין לה קשר עם המסופר קודם לכן: על העלם מוטלים שלושה איסורים ומשהפר את שלושתם, נבלע על ידי דג. בתו של רב במקום מרוחק פותחת את הדג, ולבסוף היא נישאת לעלם[xxviii][28]. ב"מעשה בחכם גומל חסדים" (עמ' רמג) מתארח בנו של מלך השדים בביתו של צדיק גדול, ובשעת הפרידה הוא מזכה את הצדיק בבן לעת זקנותו[xxix][29]. גם כאן מתחילה עלילה חדשה לאחר שנסתיים הסיפור הראשון: לבן אין מזל במסחר, והוא יוצא לדרך לחפש את מזלו. הודות לו חוזר יהודי מופקר בתשובה, והעלם נושא את בתו לאשה. גם ב"מעשה בן החכם עושה חסד עם המתים" (עמ' רנח) מופיע אותו מוטיב: לבן אין ניסיון במסחר, והוא קונה אנייה ריקה, שבה הוא מגלה אוצר גדול ובת-מלך. הוא מגייר אותה ונושא אותה לאישה. לכאורה לפנינו סיום נאה של סיפור עממי, אלא שהמספר שוב פותח בסיפור חדש: לנסיכה סגנון-אריגה מיוחד, ואביה המלך, שלא נואש מלחפשה, מגלה את המפות שארגה ומצליח לחטוף את הנסיכה ואת ילדיה. לבעל שוב נכונה משימה חדשה: להחזיר את בני ביתו.

‏גם הסיפורים האחרים שבקבוצה מורכבים מטיפוסים סיפוריים המופיעים באופן עצמאי בספרות העממית היהודית והכללית. משנסתיים מחזור עלילתי אחד בנצחונו של הגיבור, בנישואיו או בהכרת החברה בגדולתו בתורה, תמיד נפתחת אפשרות לפיתוחה של עלילה חדשה, ומופר מחדש האיזון בין הכוחות הפועלים בסיפור[xxx][30], שהושג זה עתה עם סיומה של האפיזודה הקודמת.

1. הגורם הגיאוגרפי:

גורם זה קשור בגורם הקודם, ואולי אף נובע ממנו. בכל סיפורי הקבוצה באים המעברים מאפיזודה לאפיזודה לידי ביטוי בחילופים גיאוגרפיים ברורים. עלילת "מעשה האהוב וחצי" מתרחשת בין קושטא לאלכסנדריה. הבן והאהוב עושים את דרכם בין שתי הערים, וכל אפיזודה מתרחשת במקום שונה; ב"מעשה נורא של רבי נתנאל" נחטפים הבנים לארץ רחוקה, ושם הם זוכים במלכות; אחד מהם חוזר לביתו, ובתפילתו הוא מציל את נשמת אחיו מנדודי נצח. דוגמאות נוספות מסוג זה אפשר למצוא בכל סיפורי הקבוצה.

1. הצד הנושאי:

ברוב הסיפורים מופיע "דגם ההתבגרות", שהוא החטיבה הראשונה ב"ביוגראפיה הקלאסית של גיבור התרבות"[xxxi][31]. להורים זקנים נולד בן לאחר תקופה ממושכת של עקרות ולאחר נבואה על משבר בחיי הבן ועל גדולה לאחר-מכן. הבן ניתק מביתו וגדל במקום מרוחק, שם הוא עולה לגדולה, נושא את בת המלך לאשה ושב לשלוט בממלכתו. ב"ביוגראפיה הקלאסית" יש שלבים נוספים, המתארים את תולדות הגיבור עד מותו – ולעיתים אף לאחר מכן – אך אין הם קשורים בדיון שלפנינו.

‏ב"מעשה נורא של ר' נתנאל" שני בניו של ר' נתנאל נולדו, כאמור, לעת זקנותו. ‏השניים נחטפים וזוכים במלוכה. ב"מעשה הבחור שניצול מלמות תלוי" (עמ' קכח), מסופר על חסיד חשוך בנים. אף שבזכותו ה' היה פוקד עקרות. רק לאחר תחנוני אשתו התפלל גם למענה, והאישה אכן ילדה, "ובצאתו מרחם אמו והבית האירה (!) מכבודו" (עמ' קכט). אך נגזרה עליו גזירה: ‏"לאחר שלוש-עשרה שנים המזל גורם שימות תלוי" (שם), ולכן הוא יוצא לנדודים, ניצל ונושא את בת דודו לאשה[xxxii][32] לאחר שנתגלה שהוא עילוי גדול בתורה. ב"מעשה נורא של החסיד רבי פנחס" (עמ' קלג) רק לר' פנחס, גדול הדור, אין ילד. לאחר תפילתו נאמר לו: "הנה הרה ותלד לך בן. אבל תדע לך שמוכרח שתעבור עליכם צרה גדולה בשבילו"